אני כותלב פה הרבה על עניינים כלכליים של בני הגיל השלישי, אבל היום רציתי לכתוב דווקא על משהו אחר – על ההשראה שאני מקבל מהדברים הכי פשוטים לפעמים שאנשים בני הגיל הזה עושים.
רציתי בעצם לספר לכם על שתי קשישות נחמדות שאני רואה כמעט בכל יום. הן גרות כנראה לא רחוק ממני, כי אני רואה אותם בכל יום בסביבות השעה שש צועדות להן במסלול קבוע בשכונה. הן צועדות על מהדרכה ברחוב הראשי, פונות שמאלה לשדרה קטנה ואז ממשיכות לכיוון המרכז המסחרי. שם הן תמיד עוצרות על אותו ספסל לשיחה ארוכה. ואז הן ממשיכות במסלול שלהן, דרך גן השעשועים והלאה… לאן? את זה אני כבר לא יודע.
ושזה לא יישמע כאילו אני עוקב אחריהן, חס וחלילה, אני פשוט רואה אותן בכל המקומות האלה כי גם אני מסתובב שם אחרי הצהריים. וכן, אני קצת יותר שם לב אליהן מאחרים כנראה, ולמה בעצם? למה הן כל כך מעניינות אותי? כי יש בהן משהו שאני מקנא בו. איזשהו שקט פנימי וביטחון עצמי כזה שלא אכפת להן מכלום. ההקפדה שלהן לקיים את השגרה הזאת שלהן, בכל מזג אוויר כמעט, היא משהו ראוי להערכה. בגילנו אנחנו מתעצלים הרבה ומעגלים פינות, ואצלן אין כזה דבר.
זה עניין של גיל או של אופי? אני לא בטוח. מה שבטוח זה שאני בהחלט יכול ללמוד מהן משהו על התמדה ועל שגרה בריאה. לי נראה שזה נותן להן ביטחון, הידיעה שגם מחר וגם מחרתיים הן יעשו את אותו הדבר בדיוק… והאמת היא שנראה שממש טוב להם בחיים.
אז כנראה שבכל גיל כדאי להמשיך לצעוד. זה אף פעם לא מאוחר מדי ליהנות מהחיים בקצת ובצורה שאתם אוהבים.
