ממשיכות לצעוד

אני כותלב פה הרבה על עניינים כלכליים של בני הגיל השלישי, אבל היום רציתי לכתוב דווקא על משהו אחר – על ההשראה שאני מקבל מהדברים הכי פשוטים לפעמים שאנשים בני הגיל הזה עושים.

רציתי בעצם לספר לכם על שתי קשישות נחמדות שאני רואה כמעט בכל יום. הן גרות כנראה לא רחוק ממני, כי אני רואה אותם בכל יום בסביבות השעה שש צועדות להן במסלול קבוע בשכונה. הן צועדות על מהדרכה ברחוב הראשי, פונות שמאלה לשדרה קטנה ואז ממשיכות לכיוון המרכז המסחרי. שם הן תמיד עוצרות על אותו ספסל לשיחה ארוכה. ואז הן ממשיכות במסלול שלהן, דרך גן השעשועים והלאה… לאן? את זה אני כבר לא יודע.

ושזה לא יישמע כאילו אני עוקב אחריהן, חס וחלילה, אני פשוט רואה אותן בכל המקומות האלה כי גם אני מסתובב שם אחרי הצהריים. וכן, אני קצת יותר שם לב אליהן מאחרים כנראה, ולמה בעצם? למה הן כל כך מעניינות אותי? כי יש בהן משהו שאני מקנא בו. איזשהו שקט פנימי וביטחון עצמי כזה שלא אכפת להן מכלום. ההקפדה שלהן לקיים את השגרה הזאת שלהן, בכל מזג אוויר כמעט, היא משהו ראוי להערכה. בגילנו אנחנו מתעצלים הרבה ומעגלים פינות, ואצלן אין כזה דבר.

זה עניין של גיל או של אופי? אני לא בטוח. מה שבטוח זה שאני בהחלט יכול ללמוד מהן משהו על התמדה ועל שגרה בריאה. לי נראה שזה נותן להן ביטחון, הידיעה שגם מחר וגם מחרתיים הן יעשו את אותו הדבר בדיוק… והאמת היא שנראה שממש טוב להם בחיים.

אז כנראה שבכל גיל כדאי להמשיך לצעוד. זה אף פעם לא מאוחר מדי ליהנות מהחיים בקצת ובצורה שאתם אוהבים.

חוזרים לחיים

כולנו סבלנו מהקורונה, אין ספק, אבל יש אנשים שסבלו ממנה הרבה יותר וכדאי שנתייחס לזה. האנשים המבוגרים, שמהרגע הראשון שהתחלנו להבין שהם אלה שנמצאים הכי בסיכון, הם אלה ששילמו מחיר כבד מאוד. כמובן שהכול היה מתוך כוונה טובה, ונכון, גם הרבה בלבול, אבל בסופו של דבר ההגנה שלנו עליהם הפכה אותם לבודדים יותר מתמיד.

אנשים שעד לקורונה היו מאוד פעילים, ביקרו בהצגות תיאטרון, טסו לחו"ל, השתתפו בהרצאות ובפעילויות ספורט, שמרו על הנכדים ואירחו ארוחות חג – הפכו פתאום לאנשים שאסור להתקרב אליהם, לטובתם. משפחות שלמות ניסו לגשר על המרחק בעזרת שיחות זום, אבל כולנו יודעים שאין כמו חיבוק אמיתי ומבט ישיר בעיניים.

והנה עכשיו נראה שאחרי החיסון השלישי כבר אפשר להוריד את ההגנות האלה. אמנם אין שום דבר בטוח בחיים, ויכול להיות שיגיע עוד גל מסוכן, אבל כרגע עושה רושם שבני הגיל השלישי חוזרים לחיים ובענק. אז מה הפלא שעכשיו, אחרי הרבה זמן, אני סוף סוף שומע מלקוחות שהם מחפשים הלוואה בשביל חופשה או החלפת רכב? הם רוצים ליהנות מהחיים, אולי אפילו יותר מתמיד, וגם קצת להוציא כסף. אז אלו בהחלט חדשות טובות, אבל אני רק מזכיר שלפני שלוקחים הלוואה, כדאי לקרוא כמה נקודות חשובות על זה, פה למשל https://www.0404.co.il/?p=774047 , כדי שלא תעשו טעויות.

אני חושב שהחיסונים בהחלט הצליחו להוציא את המבוגרים מהסיכון הגדול שהם היו בו. בגילם, הם צריכים ליהנות מכל רגע ולחיות את החיים במלואם, ונראה שהם בהחלט מתכוונים לעשות את זה!

ידע זה כוח… וכסף

את המשפט "ידע זה כוח" כולנו מכירים, אבל אני חושב שלא באמת מפנימים. אנחנו מבינים שככל שיש לנו יותר מידע ונתונים אז אנחנו יכולים לקבל החלטות מושכלות ונכונות יותר לגבי כל דבר – קריירה, רכישת דירה או רכב, ביטוחים, טיסות לחו"ל – אבל האם אנחנו באמת משקיעים מאמצים וזמן כדי לקבל את כל הנתונים והטיפים שיעזרו לנו לבחור נכון? בהרבה מהמקרים כנראה שלא.

אז אני יודע שלא כולם חובבי טבלאות אקסל ולא כולם מסוגלים להיכנס להשוואות של מספרים בצורה באמת רצינית, וכנראה שטוב שבשביל זה יש אנשים שכן עושים את זה בשבילנו וגם יודעים לתת לנו סיכום שנוכל להבין. ההמלצה שלי בהקשר הזה היא על הפודקאסט "חיות כיס" של כאן11 ששם מצליחים להסביר נושאים כלכליים סובכים יחסית בצורה ממש פשוטה להבנה ומאוד מעניינת (גם למי שלא קורא את מדור הכלכלה כל בוקר…).

הנה קישור לפודקאסט https://www.kan.org.il/podcast/program.aspx/?progid=7

והמלצה חמה שלי – תמיד תנסו לקבל כמה שיותר מידע לפני שאתם לוקחים החלטה. לפעמים זה אולי נראה קצת מיותר וקטנוני, אבל באותיות הקטנות לפעמים צסתתר הכסף הגדול…

שיעור חשוב לכולנו

צפיתי בכל הפרקים של שמונים וארבע כמו מהופנט. עזבו את הקסם של המשתתפים, הצעירים והמבוגרים, שהוא פורץ מהמסך ותופס כל אחד מאיתנו. מה שהכי הדהים אותי בתוכנית הזאת זה הגילוי הלא ייאמן שהבריאות קשורה כל כך חזק עם הנפש. זה מדהים לראות איך אנשים בני 80 ומשהו שנראים חלשים ומוגבלים עוברים שינוי נפשי ופיזי כל כך גדול ומתמלאים באנרגיות חדשות.

2018-11-28_092049

הפרק של היום ספורט היה מדהים – אנשים שכבר שנים לא עוזבים את ההליכון זרקו אותו פתאום בצד ומיהרו לבצע את המשימה התחרותית שהייתה להם. הם נראו צעירים בלפחות 20 שנה והחיוך על הפנים שלהם הראה את השינוי העצום שהיה בהם. אז מה זה אומר? לדעתי זה אומר שאנחנו יכולים לעשות כל כך הרבה למען המבוגרים יותר ממה שאנחנו עושים עכשיו. כשהם באינטראקציה קבועה עם צעירים, כשהם פעילים ומרגישים שהם רצויים ומעניינים, הם פשוט מתמלאים בחיים והרגליים הולכות בעקבות הלב. זה משהו שאנחנו חייבים ללמוד ולהתייחס אליו ברצינות רבה, כי יכול להיות שאפשר לתת לאנשים האלה חיים הרבה יותר טובים.

ולמי שאיכשהו פספס, הנה כל הפרקים בקישור הזה https://www.kan.org.il/page.aspx?landingpageid=1145

באמת שיעור חשוב!

עניין של גיל?

קראתי את הטקסט של רפי קרסו על זה שהוא לא מרגיש קשיש ושהוא היה מוכן להמשיך לעבוד כרופא גם מעבר לגיל הפנסיה שלו, וכל הטיעונים שלו נשמעו הגיוניים:

https://www.maariv.co.il/journalists/Article-725683

המאמר הזה גרם לי לשאול את עצמי הרבה שאלות:

האם יש באמת גיל אחד לפרישה שמתאים לכולם או שזה עניין מאוד אינדיווידואלי?

האם נכון להכריח אנשים להפסיק לעבוד בגיל מסוים או שזאת צריכה להיות בחירה שלהם?

ולמה בעצם אנחנו מרחיקים מהחברה הפעילה את האנשים האלה שעוד כוחם במותניהם? ומה אנחנו מפסידים מזה?

אני מניח שאפשר לענות על זה דפים שלמים עם הסברים וטיעונים לכאן ולכאן – אני פה רק כדי לשאול…

 

משפחתית עם תוספות

אני וסיוון מדברים כבר הרבה זמן על זה שאנחנו צריכים חופשה. כל פעם מחדש מישהו מאיתנו נאנח ואומר כמה הוא צריך חופשה, ואז השני אומר "יאללה" ואז בודקים באינטרנט ומפתחים ציפיות ואז מישהו פתאום נזכר שיש משהו שאי אפשר להזיז ומבטיחים לבדוק תאריך אחר והכול מתמסמס…

מזל שההורים שלי הם הרבה יותר החלטיים מאיתנו. אמנם שניהם עדיין עובדים, אבל הם כבר בראש של פנסיונרים, מהבחינה שהם כבר יודעים איך להינות מהחיים. כשהם מחליטים לצאת לחופשה – הם יוצאים לחופשה, והם גם מצליחים תמיד למצוא את הדילים הכי טובים, אין לי מושג איך. אז כשהם הציעו בשבת האחרונה שניסע כולנו לסופ"ש איפשהו, קפצנו על ההצעה. גם חופשה וגם בייביסיטרים צמודים? זה הדיל הכי טוב שאפשר לקבל!

אז כדי להזיז עניינים התחלתי לבדוק מחירים של מלונות בעצמי ודי שמחתי לקרוא שזאת תקופה הרבה יותר רגועה במלונות הכול כלול כי אין חופשים עכשיו (קראו כאן https://www.bizportal.co.il/bizpoint-sponsored/news/article/768783 ), מה שלנו פחות חשוב, כי הילדים עוד קטנים. אז נראה לי שזה יהיה אילת, או שאולי משהו אחר… מה אכפת לי? העיקר שזאת חופשה!

אז הפעם זאת תהיה חופשה משפחתית קצת שונה – סבא וסבתא, אמא ואבא ושני ילדים/נכדים. זה משהו שעוד לא עשיתי, אבל נראה לי שיהיה בסדר גמור. כל עוד לכל אחד יש את הפרטיות שלו וקצת זמן לעצמו, כולם ייהנו. רואים? כנראה שיש דברים שאי אפשר להצליח לעשות בלי אמא ואבא!

when I'm 64

לפעמים אני שואל את עצמי למה זה ככה שהעולם שייך לצעירים. אני באמת חושב שזאת לא סתם אמירה, אלא החברה והתרבות שלנו באמת מקדשות את הנעורים והיופי במקום את מה שבאמת חשוב – הניסיון והחוכמה.

מה זה אומר על החברה שלנו? הרבה דברים. זה אומר שאנחנו די שטחיים, כי אנחנו חושבים שמי שלא מעודכן בכל הדברים החדשים לא יודע כלום, וזה כמובן לא נכון. אנחנו שופטים אנשים לפי המראה שלהם, לפי הסטטוס שלהם, לפי הגיל שלהם, ואנחנו לא רואים את האדם שעומד שם שיכול להיות מגניב הרבה יותר מאיתנו רק עם ניסיון של 40 שנה יותר.

בשיר של פול מקרטני הוא מדמיין לעצמו איך ייראו החיים שלו בגיל 64 המופלג והרחוק. היום כשהוא כבר עבר את הגיל הזה ממש מזמן הוא בטח כבר יודע את התשובות לשאלות שהיו לו אז כשהיה צעיר וחתיך, ואם אתם שואלים אותי, הוא בטח גם יותר מאושר.

אז אין לנו מה לחשוש מהזמן שעובר ושהופך אותנו מיום ליום לקצת פחות צעירים. אם לא ניכנע לתפיסות המוטעות על הגיל, לא ניכנע גם לגיל עצמו.

אז הנה השיר המדובר וסוף שבוע נעים לכולם!

אבודים בטכנולוגיה

ככל שעובר הזמן אני יותר ויותר מבין כמה זה קשה להיות אדם מבוגר היום. יש הרבה מאוד אנשים בני הגיל השלישי שלא יודעים לתפעל מחשב ולהשתמש באינטרנט, וכשיותר ויותר שירותים ופעולות נהיים מקוונים – הם מוצאים את עצמם מאוד מוגבלים.

אני לא אומר כמובן שכולם כאלה, ואני מכיר גם מבוגרים שיודעים טוב מאוד להסתדר עם הטכנולוגיה, אבל יש רבים מאוד שלא והם נמצאים בבעיה. הנה למשל לפני כמה זמן דיברתי עם אישה בת 70 כמעט שהיא מאוד פעילה ומעודכנת, אבל במחשבים אין לה מושג. היא רצתה לקחת הלוואה קטנה כדי לעזור לבת שלה, אז הצעתי שנחפש מידע על זה ביחד. בין היתר הגענו לכתבה הזאת שיש בה מידע מורחב על הלוואות שלוקחים ברגע https://www.poenta.co.il/2019/05/06/quick-loans/ ושם היה כתוב שהכי קל ומהיר זה להגיש בקשה באינטרנט. ולמרות שזה ממש פשוט לעשות את זה, אם אני לא הייתי איתה שם, היא לא הייתה מצליחה למלא בקשה כזאת בעצמה ואז היא הייתה צריכה להגיע לסניף ולחכות בתור. חבל, נכון?

אני בטח לא מהמתנגדים לטכנולוגיה ואני מאוד שמח שאני יכול לעשות דברים מהבית במקום להיות מטורטר לכל מיני מקומות, אבל צריך לזכור שיש אנשים שהמהפכה הטכנולוגית הזאת פשוט פוסחת עליהם. הפתרון הוא פשוט – פשוט תושיטו להם יד. תעזרו להורים או לסבים שלכם לבצע פעולות באינטרנט, תהיו סבלניים איתם ותסבירו להם מה אתם עושים. זה לא רק יעזור להם, אלא גם יחזק את הקשר ביניכם.

הכיוון הנכון

ראיתם את ההודעות של משרד הבריאות על כניסתה לתוקף של רפורמת טיפולי השיניים לילדים? אז הנה זה למי שלא ראה:

https://www.health.gov.il/Subjects/Dental_health/ChildrenDentalTreatmentsReform/Pages/default.aspx?gclid=EAIaIQobChMIo5LGxeT-3wIVAyfgCh0UaQ9aEAEYASAAEgJ_mvD_BwE

אין ספק שזה צעד חשוב ומבורך, אבל הייתי רוצה שזאת תהיה רק ההתחלה של עוד הרבה מהפכות כאלה.

מערכת הבריאות הישראלית בהחלט זקוקה לשיפורים רבים, וככל שמתבגרים והמחלות מגיעות, זה רק נהיה קריטי יותר. ואם נתרכז בנושא השיניים, אז ידוע שהרבה קשישים מתמודדים עם בעיות שיניים קשות שאפילו מונעות מהם לפעמים לאכול, וזה נורא. המחירים של הטיפולים האלה הם מאוד גבוהים ויש הרבה אנשים שנאלצים לוותר עליהם וזה אפילו יותר נורא. אז אולי הגיע הזמן לרפורמת שיניים גם לקשישים? אני בהחלט חושב שכן.

אז כנראה שנשאר לנו רק לקוות למהפכות נוספות שישפרו את החיים של כולנו…