שיעור חשוב לכולנו

צפיתי בכל הפרקים של שמונים וארבע כמו מהופנט. עזבו את הקסם של המשתתפים, הצעירים והמבוגרים, שהוא פורץ מהמסך ותופס כל אחד מאיתנו. מה שהכי הדהים אותי בתוכנית הזאת זה הגילוי הלא ייאמן שהבריאות קשורה כל כך חזק עם הנפש. זה מדהים לראות איך אנשים בני 80 ומשהו שנראים חלשים ומוגבלים עוברים שינוי נפשי ופיזי כל כך גדול ומתמלאים באנרגיות חדשות.

הפרק של היום ספורט היה מדהים – אנשים שכבר שנים לא עוזבים את ההליכון זרקו אותו פתאום בצד ומיהרו לבצע את המשימה התחרותית שהייתה להם. הם נראו צעירים בלפחות 20 שנה והחיוך על הפנים שלהם הראה את השינוי העצום שהיה בהם. אז מה זה אומר? לדעתי זה אומר שאנחנו יכולים לעשות כל כך הרבה למען המבוגרים יותר ממה שאנחנו עושים עכשיו. כשהם באינטראקציה קבועה עם צעירים, כשהם פעילים ומרגישים שהם רצויים ומעניינים, הם פשוט מתמלאים בחיים והרגליים הולכות בעקבות הלב. זה משהו שאנחנו חייבים ללמוד ולהתייחס אליו ברצינות רבה, כי יכול להיות שאפשר לתת לאנשים האלה חיים הרבה יותר טובים.

ולמי שאיכשהו פספס, הנה כל הפרקים בקישור הזה https://www.kan.org.il/page.aspx?landingpageid=1145

באמת שיעור חשוב!

עניין של גיל?

קראתי את הטקסט של רפי קרסו על זה שהוא לא מרגיש קשיש ושהוא היה מוכן להמשיך לעבוד כרופא גם מעבר לגיל הפנסיה שלו, וכל הטיעונים שלו נשמעו הגיוניים:

https://www.maariv.co.il/journalists/Article-725683

המאמר הזה גרם לי לשאול את עצמי הרבה שאלות:

האם יש באמת גיל אחד לפרישה שמתאים לכולם או שזה עניין מאוד אינדיווידואלי?

האם נכון להכריח אנשים להפסיק לעבוד בגיל מסוים או שזאת צריכה להיות בחירה שלהם?

ולמה בעצם אנחנו מרחיקים מהחברה הפעילה את האנשים האלה שעוד כוחם במותניהם? ומה אנחנו מפסידים מזה?

אני מניח שאפשר לענות על זה דפים שלמים עם הסברים וטיעונים לכאן ולכאן – אני פה רק כדי לשאול…

 

משפחתית עם תוספות

אני וסיוון מדברים כבר הרבה זמן על זה שאנחנו צריכים חופשה. כל פעם מחדש מישהו מאיתנו נאנח ואומר כמה הוא צריך חופשה, ואז השני אומר "יאללה" ואז בודקים באינטרנט ומפתחים ציפיות ואז מישהו פתאום נזכר שיש משהו שאי אפשר להזיז ומבטיחים לבדוק תאריך אחר והכול מתמסמס…

מזל שההורים שלי הם הרבה יותר החלטיים מאיתנו. אמנם שניהם עדיין עובדים, אבל הם כבר בראש של פנסיונרים, מהבחינה שהם כבר יודעים איך להינות מהחיים. כשהם מחליטים לצאת לחופשה – הם יוצאים לחופשה, והם גם מצליחים תמיד למצוא את הדילים הכי טובים, אין לי מושג איך. אז כשהם הציעו בשבת האחרונה שניסע כולנו לסופ"ש איפשהו, קפצנו על ההצעה. גם חופשה וגם בייביסיטרים צמודים? זה הדיל הכי טוב שאפשר לקבל!

אז כדי להזיז עניינים התחלתי לבדוק מחירים של מלונות בעצמי ודי שמחתי לקרוא שזאת תקופה הרבה יותר רגועה במלונות הכול כלול כי אין חופשים עכשיו (קראו כאן https://www.bizportal.co.il/bizpoint-sponsored/news/article/768783 ), מה שלנו פחות חשוב, כי הילדים עוד קטנים. אז נראה לי שזה יהיה אילת, או שאולי משהו אחר… מה אכפת לי? העיקר שזאת חופשה!

אז הפעם זאת תהיה חופשה משפחתית קצת שונה – סבא וסבתא, אמא ואבא ושני ילדים/נכדים. זה משהו שעוד לא עשיתי, אבל נראה לי שיהיה בסדר גמור. כל עוד לכל אחד יש את הפרטיות שלו וקצת זמן לעצמו, כולם ייהנו. רואים? כנראה שיש דברים שאי אפשר להצליח לעשות בלי אמא ואבא!

when I'm 64

לפעמים אני שואל את עצמי למה זה ככה שהעולם שייך לצעירים. אני באמת חושב שזאת לא סתם אמירה, אלא החברה והתרבות שלנו באמת מקדשות את הנעורים והיופי במקום את מה שבאמת חשוב – הניסיון והחוכמה.

מה זה אומר על החברה שלנו? הרבה דברים. זה אומר שאנחנו די שטחיים, כי אנחנו חושבים שמי שלא מעודכן בכל הדברים החדשים לא יודע כלום, וזה כמובן לא נכון. אנחנו שופטים אנשים לפי המראה שלהם, לפי הסטטוס שלהם, לפי הגיל שלהם, ואנחנו לא רואים את האדם שעומד שם שיכול להיות מגניב הרבה יותר מאיתנו רק עם ניסיון של 40 שנה יותר.

בשיר של פול מקרטני הוא מדמיין לעצמו איך ייראו החיים שלו בגיל 64 המופלג והרחוק. היום כשהוא כבר עבר את הגיל הזה ממש מזמן הוא בטח כבר יודע את התשובות לשאלות שהיו לו אז כשהיה צעיר וחתיך, ואם אתם שואלים אותי, הוא בטח גם יותר מאושר.

אז אין לנו מה לחשוש מהזמן שעובר ושהופך אותנו מיום ליום לקצת פחות צעירים. אם לא ניכנע לתפיסות המוטעות על הגיל, לא ניכנע גם לגיל עצמו.

אז הנה השיר המדובר וסוף שבוע נעים לכולם!

תנו להם עוד

הקמפיין הזה של הרשות לבטיחות בדרכים הוא ממש חשוב, והאמת גם עשוי ממש נחמד:

והמסר הוא ממש פשוט:

קצת סבלנות ותוכלו להציל חיים!

אבודים בטכנולוגיה

ככל שעובר הזמן אני יותר ויותר מבין כמה זה קשה להיות אדם מבוגר היום. יש הרבה מאוד אנשים בני הגיל השלישי שלא יודעים לתפעל מחשב ולהשתמש באינטרנט, וכשיותר ויותר שירותים ופעולות נהיים מקוונים – הם מוצאים את עצמם מאוד מוגבלים.

אני לא אומר כמובן שכולם כאלה, ואני מכיר גם מבוגרים שיודעים טוב מאוד להסתדר עם הטכנולוגיה, אבל יש רבים מאוד שלא והם נמצאים בבעיה. הנה למשל לפני כמה זמן דיברתי עם אישה בת 70 כמעט שהיא מאוד פעילה ומעודכנת, אבל במחשבים אין לה מושג. היא רצתה לקחת הלוואה קטנה כדי לעזור לבת שלה, אז הצעתי שנחפש מידע על זה ביחד. בין היתר הגענו לכתבה הזאת שיש בה מידע מורחב על הלוואות שלוקחים ברגע https://www.poenta.co.il/2019/05/06/quick-loans/ ושם היה כתוב שהכי קל ומהיר זה להגיש בקשה באינטרנט. ולמרות שזה ממש פשוט לעשות את זה, אם אני לא הייתי איתה שם, היא לא הייתה מצליחה למלא בקשה כזאת בעצמה ואז היא הייתה צריכה להגיע לסניף ולחכות בתור. חבל, נכון?

אני בטח לא מהמתנגדים לטכנולוגיה ואני מאוד שמח שאני יכול לעשות דברים מהבית במקום להיות מטורטר לכל מיני מקומות, אבל צריך לזכור שיש אנשים שהמהפכה הטכנולוגית הזאת פשוט פוסחת עליהם. הפתרון הוא פשוט – פשוט תושיטו להם יד. תעזרו להורים או לסבים שלכם לבצע פעולות באינטרנט, תהיו סבלניים איתם ותסבירו להם מה אתם עושים. זה לא רק יעזור להם, אלא גם יחזק את הקשר ביניכם.

הכיוון הנכון

ראיתם את ההודעות של משרד הבריאות על כניסתה לתוקף של רפורמת טיפולי השיניים לילדים? אז הנה זה למי שלא ראה:

https://www.health.gov.il/Subjects/Dental_health/ChildrenDentalTreatmentsReform/Pages/default.aspx?gclid=EAIaIQobChMIo5LGxeT-3wIVAyfgCh0UaQ9aEAEYASAAEgJ_mvD_BwE

אין ספק שזה צעד חשוב ומבורך, אבל הייתי רוצה שזאת תהיה רק ההתחלה של עוד הרבה מהפכות כאלה.

מערכת הבריאות הישראלית בהחלט זקוקה לשיפורים רבים, וככל שמתבגרים והמחלות מגיעות, זה רק נהיה קריטי יותר. ואם נתרכז בנושא השיניים, אז ידוע שהרבה קשישים מתמודדים עם בעיות שיניים קשות שאפילו מונעות מהם לפעמים לאכול, וזה נורא. המחירים של הטיפולים האלה הם מאוד גבוהים ויש הרבה אנשים שנאלצים לוותר עליהם וזה אפילו יותר נורא. אז אולי הגיע הזמן לרפורמת שיניים גם לקשישים? אני בהחלט חושב שכן.

אז כנראה שנשאר לנו רק לקוות למהפכות נוספות שישפרו את החיים של כולנו…

שומרי התרבות

מאמר מעניין של ניסן שור על השליטה של הפנסיונרים באירועי התרבות בארץ – מה זה אומר עלינו? ומה זה אומר על התרבות שלנו? אתם כמובן מוזמנים לא להסכים איתו.

https://www.haaretz.co.il/gallery/1.6823500

ואני חושב שהם פשוט יודעים ליהנות מהחיים יותר מאיתנו…

מסביב לעולם

הפנסיונרים של היום הם משהו אחר ממה שהם היו כנראה לפני 20 או 30 שנה. הם מגיעים לפנסיה יחסית בריאים והם מנצלים את כל הפנאי שהתפנה להם לעשות את מה שהם אוהבים ונהנים ממנו. לרבים מהם יש כסף שהם חסכו לאורך השנים, והם מוכנים לבזבז אותו על בילויים, אחרי שנים שהם השקיעו הכול בילדים.

בגלל זה אם תלכו לשדה התעופה תראו הרבה מאוד אנשים בגיל השלישי. בזוגות או בטיולים מאורגנים – הם כבר ראו חצי עולם, והחצי השני בדרך. הם נהנים היום ממה שלא היה להם כשהם היו צעירים – שמיים פתוחים והמון זמן בלי התחייבויות, ואנחנו יכולים רק לקנא.

ואחרי כל זה, חשוב גם להתייחס לדברים המיוחדים בנסיעות לחו"ל בגיל השלישי – חשוב לעשות ביטוח רפואי מתאים ולהצהיר על כל בעיה רפואית שיש, חשוב לארוז בחוכמה ולא לשכוח אף תרופה וחשוב להתארגן נכון עם הכסף כדי להימנע מכייסים – אפשר כמובן לקנות מט"ח בבנק, כמו פה https://bit.ly/2KvtMsj , אבל כדאי גם לקחת כרטיס נטען או כרטיס אשראי כדי לא להסתובב עם המון מזומן.

אז אם פעם חבר'ה בגילנו היו מספרים לסבא וסבתא הרפתקאות מהטיול האחרון, עכשיו תורנו לשבת ולהקשיב להם – עם ניסיון החיים שלהם, הם בטח חווים את זה אחרת מאיתנו ומעניין לשמוע מה יש להם להגיד.

לא עוצרת לרגע

במסגרת העבודה אני פוגש הרבה פנסיונרים, אבל אף אחד מהם לא מתקרב לקרסוליה של סבתא לאה, שהיא סבתא של סיון. אמנם היום פנסיונרים הם ממשלא בהכרח קשישים, ויש ביניהם כאלה שחיים יותר טוב ממני, אבל רמת האקטיביות של האישה הזאת, שהיא כבר בת 78, היא פשוט בלתי נתפסת.

מאז שהכרתי את סבתא לאה ידעתי שהיא לא אישה רגילה. היא מצחיקה ומלאה בסיפורים מעולים, היא אומרת את כל האמת בפרצוף בלי להתנצל, והיא כזאת אנרגטית ועם קוצים בתחת שאפילו צעירים כמונו מתקשים לעמוד בקצב שלה. מדובר באישה שמשחקת כדורגל עם הנכדים בחצר, שמתנדבת במרכז לאוטיסטים, שמבשלת מעולה לכל מי שרק רוצה, שהולכת להרצאות, ששוחה כל בוקר ועוד ועוד. אני לא יודע איך היא מספיקה הכול ב-24 שעות ביממה. היא בטח אף פעם לא ישנה…

אני מקווה שכשאני אהיה בגילה, אני אהיה חזק ומלא שמחת חיים כמוה. הבעיה היא שגם היום אני לא בדיוק כזה, אז לא נראה לי שזה משהו שיופיע אצלי פתאום. מצד שני, אומרים שהיציאה לפנסיה משנה אותנו, וכנראה שלשבת כל היום לבד בבית זאת לא אופציה טובה יותר מלהיות פעילים וליהנות מהחיים, אז מי יודע איך אני אהיה בגילה?

יציאה לפנסיה היא ממש לא סוף החיים, היא יכולה להיות התחלה של תקופה מלאת הרפתקאות וחוויות, בלי אחריות על אף אחד ובלי מחויבות לכלום. וואו, אני מתחיל לחשוב שהחיים רק מתחילים בגיל 60…